ראשיתה של הרפואה הסינית על פי המקורות השונים מצויה כבר לפני כ-5,000 שנה. רפואה שהחלה כרפואת אלילים, מתוך אמונה כי מקור המחלות איננו אלא שדים ורוחות רעות. לצד טקסי גירוש שדים ורוחות, החל השימוש בכלים שהיו נפוצים וזמינים באותה העת - עצמות בעלי חיים ואבן, צמח הלענה וצמחי מרפא נוספים. המקור להתפתחות כל אספקט וזרם ברפואה הסינית איננו ידוע בוודאות. ישנן גרסאות המספרות כי חיילים בצבא סין סיפרו על היעלמות תסמינים ותופעות גופניות בעקבות פציעות ספציפיות. רופאי הצבא למדו את המיקומים השונים על פני הגוף ואת השפעתן של נקודות ספציפיות על המצב הגופני ותופעות גופניות. לעומת זאת, השימוש במוקסה, עשב מצמח הלענה המשמש לחימום איברי גוף פנימיים בצורה ייחודית, על פי מקורות שונים, החל באזור הצפוני הקר של סין, בו היו התושבים חשופים לתופעות גופניות בגין הקור.

  רופאי סין התמחו בבעבודתם במשך שנים רבות, והרפואה הסינית שגשגה מאות בשנים במהלך שושלות קיסרות מפוארות. על פי המידע המתועד, הסמכתו של רופא ברפואה הסינית ארכה כחמש עשרה שנים, במהלכן למד את השפעותיו של מחזור הטבע על האדם ועל גופו, את השפעת הכוכבים, עונות השנה, תפקודי איברים פיזיולוגי, שיטות איבחון שונות, וצפייה קלינית ממושכת במוריו ומטופליהם. שגשוג ופריחת הרפואה הסינית נתקלה במחסום בתחילת המאה העשרים, כאשר בוטלה הקיסרות (1912) וסין החלה תהליך של התחדשות תחת השפעת המערב. ערכים מסורתיים בוטלו בהינף יד, מנהגים וטקסים איבדו מערכם, התרבות החלה מאבדת מעמדה - וכחלק בלתי נפרד - איבדה הרפואה הסינית את מעמדה והחלה חודרת הרפואה המערבית ותופסת מקומה. המאבק להוצאת הרפואה הסינית ארך עשורים אחדים, עד לשנת 1966 בה החל מאו טסה טונג, ראש המפלגה הקומוניסטית, את המהפכה התרבותית במסגרתה שאף לבטל כל ערך שייצג את המסורת הסינית ואת שושלת הקיסרות. כחלק מתהליך זה, סולקו או נטבחו כל הרופאים שעסקו ברפואה הסינית העתיקה, שייצגו על פי מאו טסה טונג רפואה לא מציאותית המבוססת על תיאוריות קוסמיות לא מבוססות.

  דווקא מעשה קיצוני זה, היה בעוכריו ולימים היה זה שהחל את תהליך השבת הרפואה הסינית למרכז הבמה. המהלך הקיצוני גרם למצוקת רופאים מערביים, חוסר בציוד ובמשאבים שהיו יקרים, ובסין הגיע המצב לכדי כך שעל כל מאה אלף תושבים היה רופא מערבי בודד. החזרה למקורות במקרה זה היתה מתבקשת, והיה זה מאו שהוביל מהלך גיוס מקיף של כל העוסקים ברפואה הסינית - אלו ששרדו ברחבי סין ואלו שהוגלו במהלך המהפכה התרבותית. הוקצו משאבים לאיתור ואיסוף המידע היקר שאבד, והרפואה הסינית זכתה למעמד רשמי של "אוצר לאומי". מפאת המצוקה והדחיפות, התעורר הצורך בהכשרת מטפלים במסלול מהיר, וכך נעשה: תהליך ההכשרה שארך כ-15 שנים לפני כן, ארך כעת כחצי שנה - במסלול מקוצר בו הוגדרו תבניות סימפטומים וסינדרומים כהגדרה למצב מחלה - והותאמו טיפולים על פי תבניות אלה. זוהי הרפואה הסינית במתכונתה המוכרת היום - Traditional Chinese Medicine. בניגוד לרפואה הסינית העתיקה, היא איננה מבדילה בין כל אדם יחיד, ומספקת פתרונות מובנים לחוסר האיזון הגורם למצב מחלה - כפי שמגדירה הרפואה המערבית.

  במהלך ביעור הרפואה הסינית והשבתה לחיים, אבד מידע רב והטיפול המסורתי איבד מעומקו ומהבנת המטפל את הרבדים העמוקים של הפילוסופיה העומדת מאחורי תהליך השבת האיזון בגופו של המטופל. הרפואה הסינית הפכה רפואה המבוססת על איבחון סימפטומטי, והותירה מאחור על הקשר החזק שבין האדם לבין הקוסמוס.

  המידע היקר שהשתמר דווקא מחוץ לסין על ידי הרופאים הגולים, עבר מאב לבן, אולם מעט מאוד ממנו נשתמר. הולנדי בשם ואן ביורן שלמד את רזי הרפואה הסינית העתיקה על ידי שני רפואים מטייואן וקוריאה, פתח בית ספר לרפואה סינית בהולנד ובאנגליה, ולמעשה, הביא את בשורת הרפואה הסינית העתיקה למערב. עד עצם היום הזה, מעבירים תלמידיו את התורה שנשתמרה למטפלים במערב.

  אין בליבי אלא תקווה אמיתית שהרפואה הסינית תחזור ותתפוס את מקומה לצד הרפואה המערבית, למען האנושות כולה.